מקור חולין ג׳
1 חֶרֶב הֲרֵי הוּא כֶּחָלָל, אַב הַטּוּמְאָה הוּא, לְטַמְּיֵיהּ לְסַכִּין, וַאֲזַל סַכִּין וְטַמִּיתֵיהּ לְבָשָׂר!
2 אֶלָּא דְּאִיטַּמִּי בְּשֶׁרֶץ, וְאִי בָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם דְּאִיטַּמִּי בְּמֵת, וּכְגוֹן שֶׁבָּדַק קְרוּמִית שֶׁל קָנֶה וְשָׁחַט בָּהּ, דְּתַנְיָא: בַּכֹּל שׁוֹחֲטִים, בֵּין בְּצוֹר בֵּין בִּזְכוּכִית בֵּין בִּקְרוּמִית שֶׁל קָנֶה.
3 אַבָּיֵי אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וַאֲפִילּוּ כּוּתִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, אֲבָל יוֹצֵא וְנִכְנָס – לֹא יִשְׁחוֹט.
4 וְאִם שָׁחַט, חוֹתֵךְ כְּזַיִת בָּשָׂר וְנוֹתֵן לוֹ. אֲכָלוֹ – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, לֹא אֲכָלוֹ – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
5 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ.
6 וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ, אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִבְּעֵי לֵיהּ!
7 אֶלָּא, אַכּוּתִי – הָא אָמְרַתְּ: כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו שָׁחֵיט אֲפִילּוּ לְכַתְּחִלָּה! קַשְׁיָא.
8 אָמַר רָבָא: וְיוֹצֵא וְנִכְנָס, לְכַתְּחִלָּה לָא? וְהָתְנַן: הַמַּנִּיחַ נָכְרִי בַּחֲנוּתוֹ וְיִשְׂרָאֵל יוֹצֵא וְנִכְנָס – מוּתָּר! הָתָם מִי קָתָנֵי ״מַנִּיחַ״? ״הַמַּנִּיחַ״ קָתָנֵי, דִּיעֲבַד.
9 אֶלָּא מֵהָכָא: אֵין הַשּׁוֹמֵר צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹצֵא וְנִכְנָס – מוּתָּר.
10 אֶלָּא אָמַר רָבָא, הָכִי קָתָנֵי: הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וַאֲפִילּוּ כּוּתִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצֵא וְנִכְנָס, אֲבָל בָּא וּמְצָאוֹ שֶׁשָּׁחַט – חוֹתֵךְ כַּזַּיִת בָּשָׂר וְנוֹתֵן לוֹ, אֲכָלוֹ – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, לֹא אֲכָלוֹ – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
11 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, וְשֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִבְּעֵי לֵיהּ!
12 אֶלָּא אַכּוּתִי? הָא אָמְרַתְּ: אֲפִילּוּ יוֹצֵא וְנִכְנָס שָׁחֵיט לְכַתְּחִלָּה! קַשְׁיָא.
13 רַב אָשֵׁי אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וַאֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד. מְשׁוּמָּד לְמַאי? לֶאֱכוֹל נְבֵילוֹת לְתֵיאָבוֹן, וְכִדְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד אוֹכֵל נְבֵילוֹת לְתֵיאָבוֹן
14 בּוֹדֵק סַכִּין וְנוֹתֵן לוֹ, וּמוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ. אֲבָל לֹא בָּדַק וְנָתַן לוֹ – לֹא יִשְׁחוֹט, וְאִם שָׁחַט – בּוֹדֵק סַכִּינוֹ אַחֲרָיו. נִמְצֵאת סַכִּינוֹ יָפָה – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
15 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
16 אֶלָּא אַיִּשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד? אִי דְּבָדַק סַכִּין וְנוֹתֵן לוֹ, הָא אָמְרַתְּ שׁוֹחֵט לְכַתְּחִלָּה! אֶלָּא דְּלֹא בָּדַק. אִי דְּאִיתֵיהּ לְסַכִּין – לִיבְדְּקֵיהּ הַשְׁתָּא, וְאִי דְּלֵיתֵיהּ לְסַכִּין – כִּי אֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתוֹ מַאי הָוֵי? דִּלְמָא בְּסַכִּין פְּגוּמָה שָׁחֵיט! קַשְׁיָא.
17 רָבִינָא אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – ״הַכֹּל שׁוֹחֲטִין״, הַכֹּל מוּמְחִין שׁוֹחֲטִין, מוּמְחִין וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוּחְזָקִין.
18 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁיּוֹדְעִין בּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹמַר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה, אֲבָל אֵין יוֹדְעִין בּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹמַר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה – לֹא יִשְׁחוֹט, וְאִם שָׁחַט – בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, אִם יוֹדֵעַ לוֹמַר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
19 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן עֲלַהּ קָאֵי, וְאִם שָׁחֲטוּ מִבְּעֵי לֵיהּ!
20 אֶלָּא, אַשֶּׁאֵין מוּמְחִין, בְּבוֹדְקִין אוֹתוֹ סַגִּי! דְּלֵיתֵיהּ לְקַמַּן דְּלִיבְדְּקֵיהּ.
21 וְאִיכָּא דְאָמְרִי, רָבִינָא אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – ״הַכֹּל שׁוֹחֲטִין״, הַכֹּל מוּחְזָקִין שׁוֹחֲטִין, מוּחְזָקִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוּמְחִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁשָּׁחֲטוּ לְפָנֵינוּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְלֹא נִתְעַלֵּף, אֲבָל לֹא שָׁחַט לְפָנֵינוּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים – לֹא יִשְׁחוֹט, שֶׁמָּא יִתְעַלֵּף. וְאִם שָׁחַט וְאָמַר: ״בָּרִי לִי שֶׁלֹּא נִתְעַלַּפְתִּי״ – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
22 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
23 אֶלָּא, אַשֶּׁאֵין מוּחְזָקִין, וְהָאָמְרַתְּ: בְּ״בָרִי לִי״ סַגִּי! דְּלֵיתֵיהּ קַמַּן דְּלִישַׁיְּילֵיהּ.
24 רָבִינָא וְרַבָּה בַּר עוּלָּא, כְּאַבַּיֵּי וְרָבָא וְרַב אָשֵׁי לָא אָמְרִי, מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לְהוּ ״וְכוּלָּן״.
25 כּוּלְּהוּ כְּרַבָּה בַּר עוּלָּא לָא אָמְרִי, לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ הָכָא עִיקָּר – אַדְּרַבָּה, הָתָם עִיקָּר, דִּבְקָדָשִׁים קָאֵי.
26 לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ: הָתָם עִיקָּר, וְהָכָא אַיְּידֵי דִּתְנָא טָמֵא בְּחוּלִּין תְּנָא נָמֵי טָמֵא בְּמוּקְדָּשִׁין – טָמֵא בְּחוּלִּין גּוּפֵיהּ לָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת קֹדֶשׁ לָאו כְּקֹדֶשׁ דָּמוּ.
27 כּוּלְּהוּ כְּרָבִינָא לָא אָמְרִי, לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר: מוּמְחִין אִין, שֶׁאֵין מוּמְחִין לָא – רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן.
28 לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר: מוּחְזָקִין אִין, שֶׁאֵין מוּחְזָקִין לָא – לְעִלּוֹפֵי לָא חָיְישִׁינַן.
29 רָבָא לָא אָמַר כְּאַבַּיֵּי, כִּי קוּשְׁיֵיהּ. אַבָּיֵי לָא אָמַר כְּרָבָא, הָתָם לָא נָגַע, הָכָא נָגַע.
30 רַב אָשֵׁי לָא אָמַר כְּתַרְוַיְיהוּ, קָסָבַר: כּוּתִים גֵּרֵי אֲרָיוֹת הֵן.
31 אַבָּיֵי לָא אָמַר כְּרַב אָשֵׁי, לָא סְבִירָא לֵיהּ הָא דְּרָבָא. אֶלָּא רָבָא, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כִּשְׁמַעְתֵּיהּ?
32 לִדְבָרָיו דְּאַבָּיֵי קָאָמַר, וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ.
33 תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁחִיטַת כּוּתִי מוּתֶּרֶת, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, אֲבָל בָּא וּמְצָאוֹ שֶׁשָּׁחַט – חוֹתֵךְ כַּזַּיִת וְנוֹתֵן לוֹ, אֲכָלוֹ – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
34 כַּיּוֹצֵא בּוֹ, מָצָא בְּיָדוֹ
פירוש ים של שלמה על חולין ג׳:פ״ד
84 דין גלגולת שנפחתה כסלע טריפה ובארנו דכ"מ דאמרינן שיעור כסלע לענין טריפות לא אמרינן סלע מצומצם כשר אלא סלע הרי הוא כיותר מכסלע וטריפה וכן היכי דאמרי' כאיסר דכשר היינו לומר דאם הוא פחות מכאיסר אבל כאיסר הוי כיתר מכאיסר וטריפה:
85 אמר ר"נ כסלע כיתר מכסלע וכן כאיסר כיתר מכאיסר פי' כל היכא כו' שאמרינן טריפה בכסלע לא תימ' סלע מצומצם כשר ולא נטריף עד שיהא יתר מכסלע זה אינו דאמרי' עד שתתחסר בכסלע הוא דכשרה ולא עד בכלל דהיינו סלע עצמו טריפה ופירש"י דקאי אפלוגתא דשדרה וגלגולת דתנן כמה חסרון בשדר' כו' ובגלגלת ב"ש אומר כמלא מקדח וב"ה אומר כדי שינטל מן החי וימות ומפרש בפ' אלו מומין שהוא כסלע וכן תנא במתני' ומסקינן לעיל בפירקין אר"י א"ש וכן לטריפה ואף דלעיל בסוגיא איירי לענין חסרון בשדרה ה"ה דקאי נמי אגלגולת ובפרט דקתני בדברי ב"ה כדי שינטל מן החי וימות משמע דבחיותה תלוי מילתא ומאחר דק"ל טריפה אינה חיה א"כ ממילא לעניין טריפות כך הדין ואף שיש לחלק בין טריפו' האדם לטריפות דבהמה היינו שיותר יש להטריף בבהמה מה שיטרוף בו האדם דהא חיסרון גלגולת בודאי אינו נטרף בלא קרום שהרי כמה ב"א שניטל מגלגולת שלהם יות' ממלא מקדח ולא ניקב הקר' ועדיין חיים אבל מ"מ שמעינן דטריפות בבהמה לא גריע מטריפות דאדם וכשם שטריפות האדם בחסרון הגלגולת בסלע אם ניקבה הקרום ממילא בבהמה בלא ניקב הקרום דאי ניקב הקרום טריפה בלא חסרון הגלגולת וכ' הטור ולפי פירש"י צ"ל דמתני' דקתני ואלו כשרו' וקחשיב נפחתה הגלגולת מיירי כשאין בו כסלע וכ"פ הרמב"ם וכן מסקנ' התו' להדיא בריש פרק' מ"ש וכן לטריפה דעיקר אחיסרון גלגולת קאי וכ"פ הרשב"א והר"ן וכ"ד הרמב"ן ושיעור סלע הוא שליש טפח כדלעיל בסי' נ"ט ולאו דוקא שנחסר ברחב סלע כאחת אלא אפי' אם יש בה נקבים דקים שיש בהן חיסרון אם יש בכולן כרחב סלע טריפה והיינו דמדמי' טריפות לעניין טומאה והתם קתני דמצטרפין וב וב"הע פליג וסבר דוכן לטריפה לא קאי אגלגולת אלא אחיסרון שדרה וליתא כדפרי' ותמה אני על הטור שכתב בסי' ל"א על דברי ב"הע וכן יראה מדברי א"א הרא"ש ז"ל שהביא המשנה ואלו כשרות גלגולת שנחבסה כפשוטה ולא חילק ולא אבין דבריו שהרי הביא האי דא"א נחמן כסלע כיותר מכסלע ומדלא כ' שלא נ"ל פירש"י מסתמא פי' נמי כוותיה והכא פירש התי' בע"א משום דקשיא להו והלא לשם לא תנן עד כסלע שצריך להשמיע לנו דכסלע כיתר מכסלע ופשיט' הוא ואין זו קושיא דלישנא כדי שינטל מן החי וימות דמפרשים כסלע הוא כמ"ש בכדי שינטל מן החי כסלע והיינו כמו עד ומ"מ התו' פי' בע"א דקאי אכרס החיצונה שנקדרה כסלע דאמרי' לעיל דטריפה דלכשתמתח תעמוד על טפח ור' חייא ב"א פליג ואמר כסלע כשרה יתר מכסלע טריפה ואתא רב נחמן לאשמועינן דכסלע כיתר מכסלע וטריפה ולא איירי כלל לעניין עד ועד בכלל אבל בכאיסר אשמועינן דעד ולא עד בכלל ונר' דאף דברי התי' אמת דהא סתמא קאמ' כסלע כיתר מכסלע להחמיר וא"כ הלכה כר"נ לגבי ר' חייא בר אבא דהא ר' אמי מסייע ליה וע"ל מ"ש בסי' נ"ט והא דקאמר כאיסר האיטלקי שדין האיסר כיתר מכאיסר וטריפ' ועד ולא עד בכלל קאמר ודוקא להחמיר הוא דאמרינן עד ולא עד בכלל אבל להקל לא אמרינן הכי אלא עד ועד בכלל אמרינן דא"ר אבא כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מכגריס של כתמים שהוא להקל ואמרינן גריס תולין במאכולת ובעינן כגריס ועוד דהיינו יתר מגריס וטעמא דעיקר דין של כתמים מדרבנן הוא דמדאורייתא היא שתמצא דם בבשרה ומסיק דאפי' בחדא מתני' מחלקים רישא מסיפא דבחדא אמרי' עד ולא עד בכלל ובחד' אמרינן עד ועד בכלל כגון חבל היוצא מן המטה ששנינו עד ה' טפחים טהור וה"מ עד י' טמא שראוי לקשור בו את הפסח וגם ראוי לשלשל בו את המטה מעלי' לארץ דאמרינן עד ה' טפחים טהור אבל ה' טמא דעד ולא עד בכלל להחמיר וי' אמרי' דעד ועד בכלל להחמיר שטמא אבל י"א טהור וכן מה ששנינו הדקין שבכלי חרס הן וקרקרותיהן דהיינו שוליהן ודפנותיהן יושבים שלא מסומכין שיעורין בכדי סיכת קטן עד לוג מלוג עד סאה ברביעי' מסאה עד סאתיים בחצי לוג ובכולן אמרי' עד ועד בכלל להחמיר דהיינו לוג כלמטה וסאה כלמטה וכן כולן לקבל טומאה בשיעור קטן ופירש"י הא דקאמר בכדי סיכת קטן בין שהן עצמן אינן מחזיקין אלא כדי סיכ' קטן או שנשברו ונשארו קרקרותיהן ודופנותיהן ויכולין לישב לבדן בלא סמיכה עדיין כלי הן ושיעורן אם מחזיקין כדי סיכת קטן טמאים וקאמר עד לוג ר"ל ששיעור זה ניתן לשברי כלים שלא היה תחלתן אלא עד לוג אבל אם היה תחילתן יותר מלוג הוי שיעור שבריו ברביעי' הלוג ומסאה עד סאתיים שיעור שבריו בחצי הלוג ויתר מסאתיים שיעור שבריו בת"כ ובמסכת כלים בלוג שלם א"כ משמע מפירש רש"י שאפי' כלי שלם צריך שיעור כדי סיכת קטן וההו' פי' לפי מאי דגרסינן הן וקרקרותיהן משמע דכלי חרס אף בתחילתה לא חשיבי כלי פחות מכדי סיכת קטן ועד לוג דקתני לא קאי אהן אלא אשברים אמנם לא מצאנו כן בשום מקום דבעינן שיעור לכלי חרס עכ"נ עיקר כפי' הערוך שפי' דקאי דוקא אשבירת כלים ופי' נמי המשנה בע"א והוא נאות יותר מפירש"י דלפירש"י לא הזכיר במשנה שיעור הכלי למטה כמ"ש אח"כ מלוג עד סאה וכן כולן א"כ בכאן נמי הו"ל למיתני מכדי סיכת קטן ועד לוג בכדי סיכת קטן ע"כ פי' הוא בע"א וז"ל הכלים הקטנים אם נפחתו ונשתייר בשוליהן שהן קרקרותיהן והיינו קרקעותיהן או בדופנותיהן שהן הצדדין שיעור שיושבים במקום שלא מסומכים ויכולין לקבל אפי' כ"ש עדיין מקבל טומאה ולא נאמר בפירוש כמה שיעור קבלתו ושיעור של אותו כלי שהיה שלם כדי ס"ק למעלה עד לוג כו' ולא פי' כמה מחזיק י"ל הואיל כשהיה שלם שיעורו כדי ס"ק שיורו כשנשתייר כדי סיכת אבר קטן של קטן ב"י כדמפרש בגמ' בפ' המוציא לענין הוצאת שבת ועי"ל ילמוד סתום מן המפורש חצי לוג בסאתיים הוא חלק א' מצ"ו חלקי' שבה וכן רביעית בסאה חלק מצ"ו חלקים שבה גם אילו הדקים אם ישאר להן תוך והן יכולין לקבל חלק אחד מצ"ו בלוג מקבל טומאה כדאמרי' בכ"מ סומכין ענין לו כו' ע"כ והרמב"ם כ' כמה יקבל החרס ויקבל טומאה אם היה הכלי כשהי' שלם ומכיל כדי סיכת אדם קטן ועד חביות שהן מקבלות כסאה או קרוב לה ונשברו ונשאר בחרסין בין מקרקרותיהן בין מדופנותיהן חרס שהוא מקבל כשהוא יושב רביעית ה"ז מקבל טומא' ואם היה מחבית המכילה כסא' עד חבית המכילה סאתיים או יתר ונשברה אם היה בחרס הנשא' כדי לקבל חצי הלוג ה"ז מקבל טומאה כו' ול"נ כי הוא סבר מה שאמרו שיעור בכדי סיכת קטן עד לוג מלוג עד סאה ברביעית הכל הוא חדא בבא משום שהיה ק' לו מה שהקשיתי לפירש"י שנחסר במשנ' השיעור למטה ע"כ פי' בכדי ס"ק אשיעור דלמטה וא"כ נחסר כאן מהו שיעור לשיורו ע"כ פי' שחדא בבא הוא ושיעורו ברביעית ואגב זה פי' כל המשנה בהאי גוונא וליתא כי לא עיין בשמעתא דהכא דמוכח להדיא בסוגיא דכל אחת בבא בפני עצמו הוא בין לפירש רש"י בין לפירוש הערוך: